רבי ישראל ליפשיץ נולד בשנת 1782 באוברז׳יצקו, שבה כיהן אביו, רבי גדליה ליפשיץ, ברבנות. הוא למד אצל אביו, ואחר כך בפוזנא אצל רבי עקיבא איגר. הוא כיהן כרבה של ורונקי, כודז׳ייז׳ ודסאו, ואחר כך של פרברי דנציג, ושם נאבק ברפורמות שהוכנסו לבית הכנסת – מאבק שהביא להיפרדות הקהילות.

הוא בעל “תפארת ישראל”, מן הפירושים הפופולריים ביותר על המשנה. פירושו, המחולק לשני חלקים – “יכין”, המבאר את הפשט, ו“בועז”, המעמיק בו – על שם שני העמודים במקדש שלמה, פתח את המשנה לכל, מן הלומד המתחיל ועד הלמדן. הוא נדפס ברוב מהדורות המשנה, המכונות לעתים קרובות “משניות יכין ובועז”. לפני כל סדר באות הקדמות בהירות המציגות את מושגי היסוד. הוא כתב גם הגהות על התלמוד, הנדפסות במהדורת וילנה, פירוש על פרקי אבות וצוואת מוסר.

הוא נודע בחסידותו ובענוותנותו, חי חיי פרישות ולעתים צם שלושה ימים רצופים, לומד בלא הפסק. הוא נפטר בדנציג בעת התפילה בבית הכנסת, בצום גדליה, ג׳ בתשרי ה׳תרכ״א (1860).