ביוגרפיה
רבי ישראל ליפקין מסלנט, רבי ישראל סלנטר, נולד בו׳ בחשוון ה׳תקע״א (1810) בז׳אגר שבליטא, בנם של לאה ורבי זאב וולף ליפקין, רבה של ז׳אגר, גולדינגן וטלז ובעל ההגהות “בן אריה” על התלמוד. עילוי מילדותו, יצא בגיל שתים עשרה ללמוד בסלנט אצל רבי צבי הירש ברוידא, ובגיל ארבע עשרה נשא את בתו של רבי יעקב הלוי אייזנשטיין מסלנט.
בסלנט פגש את רבי יוסף זונדל, תלמיד רבי חיים מוולוז׳ין, שהרשים אותו עמוקות, ומאז ראה בו את רבו והלך בדרכיו. הוא מייסד תנועת המוסר, המעמידה את העבודה על המידות במרכז עבודת ה׳. הוא עמד בראש ישיבה בווילנה, ואחר כך עבר לקובנה, ושם הקים בתי מוסר. הוא לימד לימוד יומי בספרי מוסר, חשבון נפש ותשומת לב מרבית לזולת. במגפת הכולרה של 1848 הורה לאכול ביום הכיפורים כדי לשמור על החיים, ואכל בעצמו לעיני הקהל.
תלמידיו, ובהם רבי יצחק בלאזר, רבי שמחה זיסל מקלם ורבי נפתלי אמסטרדם, ייסדו את ישיבות המוסר הגדולות. מכתביו קובצו ב“אור ישראל”. בנו, ליפמן ליפקין, היה מתמטיקאי נודע. הוא נפטר בכ״ה בשבט ה׳תרמ״ג (1883).
ספרים וחיבורים

