רבי ישראל הגר נולד בוויז׳ניץ בב׳ באלול ה׳תר״ך (20 באוגוסט 1860) לאדמו״ר רבי ברוך מוויז׳ניץ. היה מצאצאי בעל ״אהבת שלום״ מקוסוב, רבי נפתלי מרופשיץ והמגיד ממזריטש, ונקרא על שם רבי ישראל מרוז׳ין. למד אצל סבו, רבי מנחם מנדל, ה״צמח צדיק״. בשנת ה׳תרל״ה נישא להינדא, בת רבי מאיר הורוביץ, ה״אמרי נועם״ מדז׳יקוב, ולמד בבית חותנו.

עם פטירת סבו בשנת ה׳תרמ״ה נתמנה לרב בעיירה בידוולה שבמרמורש. עם פטירת אביו בשנת ה׳תרנ״ג (1893) מונה לאדמו״ר לחסידי ויז׳ניץ, והוא בן 32. לחצרו השתייכו אלפי יהודים מבוקובינה, גליציה והונגריה, והיא משכה מבקרים רבים מדי שנה. הקים בוויז׳ניץ את ישיבת ״בית ישראל״, שבראשה עמד בנו רבי מנחם מנדל.

במלחמת העולם הראשונה, כשחיפשו אותו הרוסים, נמלט לקוסוב, ומשם הגיע לגרויסוורדיין (אורדאה) שבטרנסילבניה, ושם ישב עד סוף ימיו. השתתף בצער הציבור והיחיד ושמח עם כל אדם, והמונים באו מכל הגלילות הסמוכים לחסות בצלו. תפילותיו הנלהבות, במיוחד בחגים ובימים הנוראים, וניגוניו, המושרים עד היום, הותירו את חותמם על עולם החסידות. התפרסם באהבת ישראל, נטה להימנע ממחלוקות, היה ממנהיגי ״אגודת ישראל״ בתחילת דרכה ונתן הסכמות לעשרות ספרים.

חיבוריו: ״אהבת ישראל״ על התורה והמועדים, שיצא בגרויסוורדיין בשנת ה׳תש״ג ועל שמו הוא מכונה; ״אור ישראל״ (מאמרים).

נפטר בליל שבת, ב׳ בסיוון ה׳תרצ״ו (22 במאי 1936), ונקבר בגרויסוורדיין. בי״ג באדר ה׳תש״י (1950) הועלה ארונו לארץ ישראל ונטמן בבית הקברות ״שומרי שבת״ בזיכרון מאיר שבבני ברק, ועל קברו הוקם אוהל. בניו, רבי מנחם מנדל, רבי חיים מאיר, רבי אליעזר ורבי ברוך, המשיכו את דרכו.