רבי ישראל הופשטיין נולד בסביבות שנת תצ״ז (1736–1737) באפטא שבפולין, לשבתי, כורך ספרים עני, ולפרל. לפי המסורת, נולד לאחר שהוריו, עניים ובאים בימים, התברכו מפי הבעל שם טוב. אף שהיה חלוש בגופו, נודע כבר בצעירותו כעילוי.

תחילה למד אצל רבי שמואל שמעלקע מניקלשבורג, ששכנע אותו לנסוע למזריטש, ושם למד אצל המגיד ממזריטש. לאחר פטירת המגיד הלך ללמוד אצל רבי אלימלך מליז׳נסק. העיד על עצמו שלמד כשמונה מאות ספרי קבלה לפני שבא אל המגיד ממזריטש, ורבי חיים מוולוז׳ין העיד על בקיאותו בתורה.

לאחר תקופה שלימד בחדר בפשיסחה עבר לקוז׳ניץ ושימש בה מגיד, ומכאן כינויו ״המגיד מקוז׳ניץ״. אחרי פטירת רבו מליז׳נסק נהיה אדמו״ר בקוז׳ניץ, ואלפים נהרו אליו לקבל את ברכותיו, ביניהם גם גויים, במיוחד לבריאות ולרפואה. רוב ימיו היה חולה ושכב במיטתו, אך בשעת התפילה היה מתגבר כארי, מתפלל ורוקד כנער. השקיע עמל רב בפרסום ספרי קדמונים, ובעיקר כתבי המהר״ל מפראג.

בין תלמידיו הרבים: רבי יצחק מאיר מגור, ״היהודי הקדוש״ מפשיסחא, רבי שמחה בונם מפשיסחא, רבי שלום רוקח מבעלזא ורבי נפתלי צבי מרופשיץ. מספריו: ״עבודת ישראל״ על התורה ועל מסכת אבות, הנודע שבהם; ״גאולת ישראל״ על ספרי המהר״ל; ״נזר ישראל״ על הזוהר; ״אור ישראל״ על תיקוני הזוהר; ״תהלות ישראל״ על תהילים; ״בית ישראל״ על התלמוד.

היה נשוי לרויזא, וממנה נולדו לו רבי משה אליקים בריעה, ממלא מקומו, לאה פערל, ומוטל שנפטר בצעירותו. נפטר בקוז׳ניץ בי״ד בתשרי ה׳תקע״ה (28 בספטמבר 1814), ועל קברו עומד אוהל.