רבי חיים בן משה בן עטר, האור החיים הקדוש, נולד בסלא שבמרוקו בד׳ באב ה׳תנ״ו (1696). בצעירותו למד אצל סבו, רבי חיים בן עטר הזקן, שעל שמו נקרא. בן תשע נאלצה משפחתו לברוח למקנס מפני רדיפותיו של וזיר שונא יהודים. הוא נשא קרובת משפחה, פצוניה, שאביה פרנס אותו כדי שיוכל להתמסר ללימוד.

כארבעים שנה חי במרוקו, ושם היה מוכר בעיקר לקהילות המקומיות. בגיל ארבעים ושלוש יצא לארץ ישראל עם שתי נשותיו וקבוצת תלמידים שביקשו לייסד בה ישיבה, ובדרך קרא ליהודים להצטרף אליהם. הוא עבר באיטליה, ושם הדפיס בליוורנו את פירושו על התורה, “אור החיים”, שפרסם את שמו בכל התפוצות. לאחר תקופת נדודים בצפון הארץ השתקע בירושלים בשנת 1742 וייסד בה את ישיבת “מדרש כנסת ישראל”.

“אור החיים”, המשלב עיון בפשט, הלכה וקבלה, נערץ בכל העדות, ובמיוחד בעולם החסידי; הבעל שם טוב אמר, כך מסופר, שנשמתו הייתה ניצוץ מנשמת המשיח. הוא נפטר כשנה לאחר בואו, בט״ו בתמוז ה׳תק״ג (1743), בן ארבעים ושבע, וטמון בהר הזיתים.