רבי עזרא עטיה נולד בחלב שבסוריה ביום ט״ו בשבט ה׳תרמ״ה (1885), בנם של רבי יצחק ולאה, שניהם ממשפחות רבנים. הוריו איבדו כמה ילדים בינקותם; אמו הלכה להתפלל בבית הכנסת של עזרא הסופר בתדף, ונדרה שאם ייוולד לה בן תקרא לו עזרא ותקדישו לתורה. בילדותו למד בחלב אצל רבי יהודה (עצלאן) עטיה, שחש בגדלותו.

בגיל שש עשרה עלה עם משפחתו לעיר העתיקה בירושלים. אביו נפטר זמן קצר לאחר מכן, והשאיר אלמנה חסרת אמצעים; נאמן לנדר אמו, שעבדה כעוזרת בית, התמסר עזרא הצעיר כולו ללימוד, ולעתים אכל וישן על ספסל בבית המדרש. בשנת 1907 נכנס לישיבת “אהל מועד”, לימים “פורת יוסף”, שבראשה עמדו אז רבי רפאל שלמה לניאדו ורבי יוסף ידיד הלוי, ושם נחשב לעילוי.

הוא עמד בראש “פורת יוסף”, הישיבה הספרדית החשובה בירושלים, ארבעים וחמש שנה. הוא פתח עידן חדש ליהדות הספרדית, שזוהרה דעך: שאיפתו הייתה להחזיר לחכמי ספרד את מלוא יוקרתם. הוא העמיד דורות של תלמידי חכמים שהיו למנהיגי העולם הספרדי, ובהם הרב עובדיה יוסף, הרב בן ציון אבא שאול והרב יהודה צדקה.

הוא נפטר בי״ט באייר ה׳תש״ל (1970) וטמון בבית העלמין הר המנוחות בירושלים.