רבי אליהו דוד רבינוביץ־תאומים, האדר״ת, נולד ביום חג השבועות, ו׳ בסיוון ה׳תר״ג (1843), יחד עם אחיו התאום, רבי צבי יהודה, בפיקלן שבליטא. כשהתייתם מאמו בגיל חמש, גדל עם אחיו אצל אביהם, רבי בנימין, שהיה רבו הראשון. בין גיל שלוש עשרה לחמש עשרה חיברו התאומים יחד ספר על כללי התלמוד, “שבט אחים”; על אחיו כתב: “ואהבתיו אהבת עולם, ממש כנפשי”.

לאחר נישואיו למד בקלויז של פוניבז׳, ושם, לדבריו, חזר על כל התלמוד ברצף אחד. בשנת 1875 היה לרבה של פוניבז׳, ובשנת 1893 לרבה של מיר. בשנת 1901 נקרא לירושלים לשמש סגנו וממלא מקומו המיועד של רבה האשכנזי של העיר, רבי שמואל סלנט, ועמד בראש העדה האשכנזית בעיר. הוא נודע בבקיאותו העצומה, במיוחד בתולדות החכמים, והניח כתבים רבים מאוד.

בתו בת שבע נישאה בשנת 1886 לרב אברהם יצחק הכהן קוק; לאחר פטירתה בטרם עת, עודד את הרב קוק לשאת את אחייניתו, בת אחיו התאום, ודחק בו לקבל את משרת הרב ביפו.

הוא נפטר בירושלים בג׳ באדר א׳ ה׳תרס״ה (1905) וטמון בהר הזיתים.