רבי אליעזר בן הורקנוס, המכונה רבי אליעזר הגדול, תנא בדור השני, היה אחד מחמשת תלמידיו העיקריים של רבן יוחנן בן זכאי. בן לבעל קרקעות עשיר, החל ללמוד באיחור, בגיל עשרים ושתיים או עשרים ושמונה לפי המקורות; בניגוד לרצון אביו עלה לירושלים ונכנס לישיבת רבן יוחנן, ולמד בשקידה למרות עוני גדול. הוא היה מגדולי החכמים בדורו, והחכם החמישי במספר אזכוריו במשנה.

רבו תיאר אותו כ“בור סוד שאינו מאבד טיפה”: הוא מסר בנאמנות כל מה שקיבל. גיסו של רבן גמליאל דיבנה, שאת אחותו אימא שלום נשא, ובר־פלוגתא תדיר של רבי יהושע בן חנניה, עמד בראש ישיבה ובית דין בלוד. במחלוקת המפורסמת על “תנורו של עכנאי” הביא ניסים ואף בת קול כדי להוכיח את צדקתו, אך הרוב פסק כי “לא בשמים היא”; ואז הורחק.

הוא היה רבו של רבי עקיבא. המסורת מייחסת לו את “פרקי דרבי אליעזר”. לפי המסורת, הוא טמון בעלמה.