רבי אלעזר המודעי היה תנא בדור השלישי, בתקופת רבי עקיבא. הוא התגורר ב"הר המודעי", ככל הנראה מודיעין שבקרבת ירושלים, ומכאן כינויו. מן הסיפורים המובאים עליו בתלמוד עולה כי היה, לפי ההשערה, מתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, וכי האריך ימים; הוא היה בן דורם של רבי יהושע בן חנניה, רבי אליעזר בן הורקנוס, רבן גמליאל דיבנה, רבי טרפון ורבי ישמעאל.

במשנה מופיע מאמר אחד בלבד שלו, במסכת אבות: "המחלל את הקודשים, המבזה את המועדות, המפר בריתו של אברהם אבינו, המגלה פנים בתורה, והמלבין פני חברו ברבים, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא". עיקר כוחו היה באגדה, ודבריו מובאים בעיקר במדרשים ובתלמוד. התלמוד מספר כי בשבתו עם רבי טרפון, רבי ישמעאל ושאר החכמים, אמר כי המן שירד לישראל היה גבוה שישים אמה; רבי טרפון נענה בתרעומת: "מודעי! עד מתי אתה מגבב דברים ומביא עלינו", והוא השיב: "רבי, מקרא אני דורש!" והסביר באריכות את ראיותיו. רבן גמליאל חיבב את דבריו ואמר: "עדיין צריכין אנו למודעי".

הוא חי בימי גזירות אדריאנוס ומרד בר כוכבא, ורבים ממאמריו, כגון דרשתו על המן "דבר יום ביומו", שממנה למד כי "מי שברא את היום ברא את פרנסתו", מובנים על רקע זה. על פי התלמוד הירושלמי, הוא שהה בביתר הנצורה, שם היה מנהיגם הרוחני של הנצורים, ולפי המדרש היה בר כוכבא בן אחותו. הוא היה שרוי שם בצום ובתפילה יום יום כדי שהעיר לא תיפול, והיה ידוע כי כל עוד עומדת לנצורים זכותו, לא תילכד ביתר. כותי אחד חדר לעיר, העמיד פנים כלוחש באוזנו דבר סתר, ומשנחקר רמז כי רבי אלעזר מבקש למסור את העיר לרומאים. בר כוכבא חקר את החכם, שהיה שקוע בתפילתו ולא שמע דבר, והלה הכחיש; בר כוכבא לא האמין לו, בעט בו, והזקן, שתש כוחו מן הצומות, מת. עם מותו נפסקה ההגנה האלוהית על העיר, וביתר נפלה זמן קצר אחר כך, בתשעה באב. יש חוקרים המזהים אותו עם "אלעזר הכהן" ששמו מופיע על מטבעות בר כוכבא.

על פי המסורת, קברו נמצא בגליל העליון, סמוך ליישוב נבוריה, לצד קברו של יעקב איש כפר נבוריא; מסורת זו מופיעה לראשונה בכתבים מסוף המאה ה-14 (מגילת פירנצה) ומסוף המאה ה-15, זמן רב לאחר ימיו של התנא, שלפי התלמוד נהרג בביתר.