רבי אלעזר ברבי שמעון, תנא בן המאה השנייה, היה בנו של רבי שמעון בר יוחאי וחתנו של רבי שמעון בן יוסי בן לקוניא. הוא מופיע בסיפורים רבים על אביו.

מפני הרומאים הסתתר עם אביו במערה כשלוש־עשרה שנה. התלמוד (שבת לג, ב) מספר: ״איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא״, ו״כולי יומא גרסי״. הם ישבו במערה שתים־עשרה שנה, ואחר כך שבו וישבו בה עוד שנים־עשר חודש.

הוא היה לחכם בפני עצמו, הנזכר בספרות התלמודית. בספר הזוהר הוא מתואר כיד ימינו של אביו, מנהיג חבורת הזוהר.

לימים מינוהו השלטונות הרומיים למעין מפקד משטרה מקומי, ובתפקידו זה היה ממונה על לכידת גנבים והבאתם לדין. אחר כך הצטער על כך, ובחר לסבול ייסורים כדי לכפר על כך.

בעת מיתתו חשש שחכמים אשר נטרו לו טינה לא יטפלו כראוי בקבורתו, וציווה להטמין את גופתו בעליית הגג בביתו שבכפר עכברה. לימים נקבר לצד אביו, ולפי המסורת, הידועה מן המאה ה־12, קברם המשותף נמצא במירון. לפי מסורת אחת, יום ההילולא שלו הוא כ״ה באלול, ונחוג במירון.