רבי דוד הלוי סגל, הט״ז, נולד בסביבות 1586 בלודמיר (וולודימיר) שבווהלין, בנו של רבי שמואל הלוי סגל. עילוי מילדותו, ידע לפי המסופר בעל פה את מסכתות בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא בגיל שבע. הוא למד אצל אחיו הבכור, רבי יצחק הלוי, בעל שו״ת מהר״י הלוי, ונשא את רבקה, בתו של רבו העיקרי, רבי יואל סירקיש, הב״ח; לאחר פטירתה נשא את כלתו האלמנה של הב״ח. הוא היה גם מוהל.

מגיל עשרים ושלוש מילא תפקידים רבניים שונים. תחילה היה רבה של פוטיליץ, ליד ראווא רוסקה, ושם חי בעוני גדול, ואחר כך חי בקרקוב, בבריסק ובפוזנא. בשנת 1641 השתקע באוסטרהא, ייסד בה ישיבה וכתב את חיבורו המפורסם. בפרעות ת״ח–ת״ט נאלץ לברוח למורביה; לאחר מכן השתקע בלבוב, ובשנת 1654 נבחר לרבה. הוא שלח את בנו ואת חתנו לפגוש את שבתי צבי; ואף שחזרו נרשמים, הוא התנגד לתנועה.

חיבורו הגדול, “טורי זהב” (ט״ז), הוא פירוש על השולחן ערוך, שחלקו על יורה דעה יצא בלובלין בשנת 1646, באותה שנה עם הש״ך. הט״ז, הנדפס בגיליון השולחן ערוך, הוא לצד הש״ך אחד משני המפרשים הקלאסיים הגדולים של השולחן ערוך, ופסקיו מחייבים.

הוא נפטר בלבוב בכ״ו בשבט ה׳תכ״ז (1667), ושם הוא טמון.