רבי חנניה בן עקשיא היה תנא שזמנו המדויק אינו ידוע. יש חוקרים המעמידים אותו בדור הרביעי של התנאים, בראשית המאה השנייה לספירה, על פי החכמים הנזכרים בסמוך לו במשנה, אך אין בכך הכרעה. ייתכן שהיה אחיו של רבי שמעון בן עקשיא, תנא אחר הנזכר פעם אחת בלבד במשנה.

מעט מאוד מדבריו הגיעו לידינו: מאמר אחד במשנה (מכות ג, טז), אחד בתוספתא (שקלים ג, יח), העוסק במקום הנחת האיברים של הקרבן ונראה שהוא משמר מסורת מימי הבית השני, ופסק הלכה במסכת סופרים (ה, ה).

מאמרו המפורסם הוא המשנה: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". הרמב״ם פירש שהעושה מצווה אחת כתיקונה ובכוונה הראויה זוכה בה לחיי העולם הבא.

מאמר זה נאמר לאחר לימוד ברבים, לאחר תפילת מוסף של שבת בקהילות עדות המזרח, ובסוף כל פרק של פרקי אבות במנהג אשכנז בקיץ, משום שהוא חותם את הלימוד בפסוק ובפירושו ומאפשר לומר קדיש דרבנן.

מסורת מימי הביניים מציינת את קברו סמוך לכפר חנניה שבגליל, במערה שבה לפי המסופר קבורים גם אשתו ותלמידיו. ההילולא שלו חלה בכ״ט בסיון.