רבי חיים יוסף דוד אזולאי, החיד״א, נולד בירושלים בשנת 1724, בנו של רבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, נינו של המקובל רבי אברהם אזולאי; אמו, שרה, ממוצא אשכנזי, הייתה בתו של המקובל רבי יוסף ביאלר. רבו העיקרי היה רבי יונה נבון, בעל “נחפה בכסף”, שהרגילו לכתוב תשובות. הוא למד גם בישיבת “כנסת ישראל” אצל האור החיים, בישיבת “בית יעקב” אצל רבי יצחק הכהן רפפורט, ובישיבת המקובלים “בית אל” עם רבי יום טוב אלגאזי, בחוג הרש״ש.

כשד״ר של קהילת חברון יצא לשני מסעות גדולים: בשנים 1753–1757, דרך איטליה וגרמניה עד מערב אירופה ולונדון; ובשנים 1772–1778, לתוניסיה, איטליה, צרפת והולנד. בכל מקום ביקר בספריות ועיין בכתבי יד נדירים. לבסוף השתקע בליוורנו, מרכז גדול של יהדות ספרד.

מחבר למעלה מ־80 חיבורים, עסק בהלכה (“ברכי יוסף”), בקבלה, בדרוש ובהיסטוריה. “שם הגדולים” שלו הוא לקסיקון של החכמים וחיבוריהם, המשמש עד היום. הוא נפטר בליוורנו בי״א באדר ה׳תקס״ו (1806); עצמותיו הועלו בשנת 1960 לירושלים, לבית העלמין הר המנוחות.