רבי חיים פינטו הגדול נולד באגדיר שבמרוקו בט״ו בתמוז, יום ההילולא של האור החיים, בסביבות 1743 לפי המסורת העברית (1748 או 1749 לפי מקורות אחרים). בנו של רבי שלמה פינטו, היה מצאצאי רבי יאשיהו פינטו, בעל פירוש הרי״ף על עין יעקב. אביו נפטר בשנת 1755, וזמן קצר לאחר מכן פקד את אגדיר משבר כלכלי קשה: המשפחה עברה למוגדור (אסווירה), ושם חי כל ימיו.

קרובו, רבי מאיר פינטו, הכניס אותו לישיבת רבי יעקב ביבאס, רב הקהילה, ושם התגלה כעילוי. בפטירת רבו, בשנת 1769, מונה על אף גילו הצעיר לרבה של מוגדור, לצד המקובל רבי דוד חזן. הוא ייסד את בית הדין הראשון בעיר ועמד בראש ישיבה, שבה למד רבי דוד זגורי. תקיפותו בהלכה זיכתה אותו בכינוי “אביר לב”, אך הוא היה קשוב לצורכי קהילתו ועניי עירו. הוא חיבר פיוטים וספרים בהלכה, בקבלה ובאגדה, שאבדו במלחמה שפקדה את אסווירה.

הוא נודע בקדושתו הגדולה, בנדיבותו לעניים ובניסים הרבים שהמסורת מייחסת לו. הוא אבי שושלת פינטו המפורסמת. הוא נפטר בכ״ו באלול ה׳תר״ה (1845). ההילולא שלו מקבצת מדי שנה אלפי מתפללים סביב קברו, בבית הקברות היהודי העתיק באסווירה; ביתו, ששימש גם בית כנסת, נשמר כאתר היסטורי.