רבי בן ציון הלברשטאם, האדמו״ר השני מבובוב, המכונה “קדושת ציון” על שם חיבורו, נולד בי׳ באייר ה׳תרל״ד (1874) בבוקובסקו שבגליציה, בנו של רבי שלמה הלברשטאם, האדמו״ר הראשון מבובוב, נכדו של ה“דברי חיים” מצאנז. המסורת מספרת שה“דברי חיים”, כשראה את התינוק בעריסתו, אמר שהוא ישלים את מה שהוא עצמו לא הספיק לעשות.

בשנת 1892 עברה המשפחה לבובוב, עיירה קטנה שנחשבה שקטה ובריאה יותר לאביו החולה; כשהחמירה מחלתו, נטל רבי בן ציון את עול הרבנות במקומו, ובשנת 1905 ירש את מקומו כאדמו״ר. הוא עשה את בובוב לאחת החסידויות הגדולות בגליציה, ומשך במיוחד את הנוער, שעבורו ייסד את רשת ישיבות “עץ חיים”. הוא נודע גם בניגוניו הרבים, מנגינות חסידיות המושרות עד היום. פירושו על התורה נקרא “קדושת ציון”.

ביולי 1941 נפלה לבוב, שבה חי אז, בידי הנאצים. הוא הסתתר כחודש בחדר מוסתר מאחורי ארון ספרים, ולבסוף נעצר ונרצח בד׳ באב ה׳תש״א (1941). בנו, רבי שלמה הלברשטאם, שרד ובנה מחדש את חסידות בובוב בניו יורק.