רבי אברהם צבי (הירש) קמאי נולד בשנת 1860 בשקוד שבליטא, בנו של רבי אליהו ברוך קמאי, לימים רבה של מיר וראש ישיבתה המפורסמת. הוא למד תורה אצל אביו, וכבר בצעירותו גילה כישרונות גדולים.

לאחר נישואיו סירב למשרות הרבנות שהוצעו לו, וכדי לפרנס את משפחתו פתח בית מרקחת, בעודו ממשיך בלימודו. בשנת 1911 בחרה בו קהילת קיידאן לרבה; הוא הסכים רק בתנאי שימשיך להתפרנס מבית המרקחת שלו ולא מן הרבנות. יהודי קיידאן גורשו בשנת 1915, והוא נדד באוקראינה עד סוף מלחמת העולם הראשונה.

בפטירת אביו הסכים לרשת את מקומו כרבה של מיר. כשחזרה הישיבה לעיר בשנת 1921, פעל לבנותה מחדש לאחר תלאות המלחמה.

בי״ט בחשוון ה׳תש״ב (9 בנובמבר 1941) הובילו אותו הנאצים יחד עם כ־1,200 מיהודי מיר ועם משפחתו ליער סמוך, ושם נרצחו ונקברו בקבר אחים. רוב כתביו נשרפו; מעט מחידושיו נדפסו בסוף “דברי אליעזר” של גיסו, רבי אליעזר יהודה פינקל.