רבי אברהם שמואל בנימין סופר, הכתב סופר, נולד בפרשבורג בא׳ באדר א׳ ה׳תקע״ה (1815), בנם של החתם סופר, רבה של פרשבורג, ושל שרה, בתו של רבי עקיבא איגר. הולדתו, אחרי שנים ארוכות בלא ילדים, התקבלה בשמחה עצומה. בגיל שש חלה קשה כל כך עד שהחברה קדישא כבר עשתה את ההכנות האחרונות; אביו התפלל עליו והוסיף לו את השם אברהם. הוא החלים וחי עוד חמישים שנה. הוא נשא את חוה לאה, בתו של רבי יצחק וייס מגורליץ.

בפטירת אביו, בכ״ה בתשרי ה׳ת״ר (1839), ירש את מקומו, על אף גילו הצעיר, כרבה של פרשבורג וראש ישיבתו הגדולה, שאותה הנהיג למעלה משלושים שנה, ובהנהגתו פרחה מאוד. הוא נחשב לאחד מגדולי הדור, והיה ממנהיגי היהדות האורתודוקסית בהונגריה בתקופת הפילוג עם הנאולוגים, והמשיך את מאבק אביו למען המסורת מול הרפורמה, בנועם רב.

חיבוריו, שקובצו בשם “כתב סופר”, כוללים תשובות ופירושים על התורה ועל התלמוד. הוא נפטר בי״ט בטבת ה׳תרל״ב (1871) וטמון בברטיסלבה, סמוך לאביו.