רבי אברהם בן מאיר אבן עזרא, המכונה ראב"ע, נולד בטודלה שבספרד בשנת ד'תתמ"ט (1089), ולפי גרסה אחרת בשנת 1092. משורר, בלשן, פרשן מקרא ופילוסוף בתקופת תור הזהב בספרד, שעסק גם במתמטיקה, באסטרונומיה ובאסטרולוגיה, ורוב ספריו נכתבו בעברית.

בצעירותו עזב את טודלה ונדד לטולדו, לאליסנה ולקורדובה, ואחר כך לצפון אפריקה, שם התיידד עם רבי יוסף בן עמראן, דיין סיג'ילמסה, ועם רבי שמואל אבן ג'אמע, אב בית הדין בגאבס. הוא היה מיודד עם רבי יהודה הלוי. לאחר הפרעות בימי אל-מוואחידון חיבר את הקינה "אהה ירד עלי ספרד".

סביב השנים 1140–1145 עזב את ספרד ויצא למסע נדודים: רומא, סלרנו, לוקה, מנטובה וורונה שבאיטליה, ואחר כך בדרש (בזייה), נרבונה ורואן שבצרפת, שם התכתב עם רבנו תם, ולבסוף לונדון בשנת 1158. בנדודיו נשא את הכינוי "אברהם הספרדי", והפיץ בעברית צחה את חכמת יהדות ספרד, שנכתבה עד אז ברובה בערבית יהודית; כמעט כל ספריו נכתבו בשנות נדודיו.

בפירושו לתורה, הכתוב בלשון קצרה, תמציתית ופיוטית, שאף למצוא את פשוטו של כל פסוק ולהפרידו מן הדרש, אך קיבל שהלכה למעשה נעשית על פי דרשת חז"ל. בלונדון, בט"ו בטבת ד'תתקי"ט, כתב את איגרת השבת, ובה תיאר חלום שבו מסר לו מלאך איגרת ששלחה השבת, המוכיחה על פירוש שלפיו השבת נמשכת מבוקר שבת עד בוקר יום ראשון. חיבוריו: פירוש קצר ופירוש ארוך לתורה, פירושים לנ"ך, "מאזני לשון הקודש", "שפה ברורה", "שפת יתר", "ספר צחות", "ספר העיבור", "ספר המספר", "ספר האחד", "יסוד מורא", "איגרת השבת" ודיוואן שירים.

נפטר ביום שני, א' באדר א' ד'תתקכ"ד (27 בינואר 1164), בגיל 75; לפי כתב יד אחר בשנת ד'תתקכ"ז (1167). מקום פטירתו אינו ידוע. מסורת המתועדת מראשית המאה ה-14 מציינת את קברו בכאבול שבגליל, ומסורת מסוף המאה ה-15 בטבריה.