רבי אברהם בן יחיאל מיכל דנציג, המכונה “החיי אדם” על שם חיבורו, נולד בדנציג בשנת 1748 למשפחה רבנית נודעת. בגיל ארבע עשרה שלח אותו אביו ללמוד בפראג, לאחר שהבטיח לו שלא יתערב ב“חדשים” שהושפעו ממשה מנדלסון; הוא למד שם ארבע שנים אצל רבי יוסף ליברמן ואצל ה“נודע ביהודה”. הוא נשא את שרה, בתו של משה בן עקיבא סגל.

לאחר מכן עבר לווילנה, ושם התפרנס זמן רב מן המסחר, וסירב להתפרנס מן התורה אף שכיהן בפועל כרב. בסביבות 1810, כשירד מנכסיו, קיבל את המשרה הרשמית של דיין בווילנה. הוא העריץ מאוד את הגאון מווילנה, שאותו כינה “יחיד בדורו”, ובנו יצחק נשא נכדה של הגאון. בנו משה נפטר בגיל עשרים; לזכרו קרא שניים מספריו “מצבת משה” ו“זכרו תורת משה”.

“חיי אדם” שלו, קיצור בהיר של ההלכות היומיומיות שבאורח חיים, והמשכו, “חכמת אדם” על יורה דעה, נועדו לבעלי מלאכה שאין להם פנאי ללמוד את ספרי הפוסקים הגדולים; הוא כתב גם “בינת אדם”. הספרים זכו להצלחה עצומה, וחברות “חיי אדם” קמו בקהילות רבות. בשנת 1804 ניצל עם משפחתו מפיצוץ מחסן אבק שריפה בווילנה; לזכר ההצלה קבע “פורים” משפחתי שנתי.

הוא נפטר בד׳ בתשרי ה׳תקפ״א (1820).