אברהם בן אברהם, המכונה גר הצדק מווילנה, הוא דמות ממסורת יהודי ליטא, פולין ורוסיה. לפי הסיפורים היה במקורו הגרף ולנטין פוטוצקי, בן לאחת ממשפחות האצולה הקתולית הרמות בפולין, שנולד בסוף המאה ה-17 או בראשית המאה ה-18. ההיסטוריונים לא מצאו לו זכר בארכיונים, אך בן התקופה רבי יעקב עמדין כתב בשנת תקט"ו בספרו "ויקם עדות ביעקב" על "שר גדול מגזע פאטאצקא" שנתגייר בווילנא, נחבש ימים רבים ומת על קידוש השם.

לפי הגרסה הרווחת, בעת לימודיו בפריז פקד עם ידידו זארמבה את חנותו של יהודי זקן שנמצא תמיד רכון על ספר תורה, והלה לימדם עברית ומקרא. אף שהחוק הפולני דן למוות את העובר מנצרות ליהדות, נסע לאמסטרדם, מן המקומות הבודדים באירופה שבהם יכול היה נוצרי להתגייר בגלוי, ושם נכנס לבריתו של אברהם אבינו ונקרא אברהם בן אברהם. אחר כך שב לווילנה והסתתר בעיירה סמוכה, לידא או אילייה לפי הגרסאות, ושם חי כבן תורה.

בעקבות הלשנה של יהודי שהסתכסך עמו נתפס, נחקר ועונה קשות. הוא הודה מיד בגיורו וסירב למחילה, לעושר ולכבוד שהובטחו לו אם ישוב לנצרות; אף תחנוני אמו לא הועילו. לפי המסורת הציע לו הגאון מווילנה, שהיה אז בן עשרים ותשע, להצילו באמצעות שמות הקודש, אך הוא סירב מתוך רצון למות על קידוש השם.

הוא הועלה על המוקד בכיכר וילנה בז' בסיוון תק"ט (1749), יום טוב שני של שבועות. בדרכו אל המוקד שר את מילות התפילה "אבל אנחנו עמך בני בריתך, בני אברהם אוהבך", ניגון שנהגו לנגנו בישיבת וולוז'ין ושרבי איסר זלמן מלצר היה מנגנו בכל מוצאי יום הכיפורים. הכנסייה אסרה לקבור את אפרו; יהודי בשם לייזר ז'יסקעס השיג בשוחד חלק מן האפר, והוא נקבר בבית העלמין היהודי.

הגאון מווילנה אמר עליו כי כל השנים שחי כיהודי היו תיקון לאברהם אבינו, וביקש טרם פטירתו להיקבר לידו. לאחר חורבן בית העלמין הישן של וילנה הועבר האפר יחד עם עצמות הגאון לאוהל החדש בבית העלמין בווילנה, ושם מוקדש לו ציון קטן. בשם החפץ חיים מובא כי אילו היו עשרה יהודים נוכחים לומר קדיש כאשר הוצא גר הצדק להורג, היה המשיח בא מיד.