רבי אברהם בן מרדכי אזולאי נולד בסביבות 1570 בפאס שבמרוקו, למשפחת חכמים מפוארת שמוצאה, לפי המסורת, מקסטיליה. בתחילת המאה השבע עשרה, בעקבות הרדיפות, הרעב והמגפות שפקדו את יהודי פאס, עלה לארץ ישראל. בהפלגה טבעה הספינה שנשאה את כתביו, אך הוא ניצל; כהודיה, חתם מאז בחתימה בצורת ספינה.

הוא השתקע בחברון, ושם כתב פירוש על הזוהר, “קרית ארבע”. הוא למד קבלה אצל רבי חיים ויטאל ואצל בנו רבי שמואל ויטאל, והושפע עמוקות מתורת הרמ״ק. במגפת 1619 נאלץ לברוח מחברון לירושלים, ואחר כך מצא מקלט בעזה. שם חיבר את חיבורו הגדול, “חסד לאברהם”, “לזכור חסדי ה׳ אשר הצילני מחרב”, ספר קבלה המציג את יסודות האמונה ואת תפקיד הנשמה, הנלמד עד היום.

אגדה מספרת שבשנת 1643, כשהפיל פחה את חרבו למערת המכפלה, נצטוו היהודים להעלותה; רבי אברהם, שנבחר בגורל, ירד למערה, העלה את החרב ולפי האגדה ראה שם את האבות, ולמחרת נפטר מן העולם.

הוא נפטר בשנת 1643 וטמון בבית הקברות היהודי העתיק בחברון. הוא אבי אבי סבו של החיד״א.