רבי אלכסנדר זיסקינד בן משה, המהרא״ז, נולד ברוז׳נוי שבליטא. הוא למד אצל רבי אריה לייב הלוי אפשטיין, בעל ה“פרדס”, והיה חברותא של רבי משה איוויער. מקובל ומורה דרך בעבודת ה׳, חי את רוב ימיו בהורודנא, והתמסר כולו לתורה ולתפילה.

מתוך ענווה, כדי שלא ייבטל מלימודו וכדי לברוח ממחלוקות, סירב לכל משרה רבנית או ציבורית, והתפרנס ממסחר זעיר. בצוואתו הורה לבניו: “לא תקבלו שום מינוי; אל תהיו לא פרנסים ולא ראשי הקהל”. הוא עסק רבות בצדקה, ואף לווה כסף מעשירים כדי לעזור לעניים. הוא אהב אהבה עמוקה את ארץ ישראל, ואף שלא זכה לעלות אליה, אסף כספים לתושביה; במסע להמבורג לשם כך נאסר שנה וחצי בשל העברת כספים לחוץ לארץ, ומיד עם שחרורו חזר לאיסוף.

ספרו “יסוד ושורש העבודה” (נובידבור, 1782) הוא מדריך לתפילה ולקיום המצוות בהתלהבות ובכוונה, על פי קבלת האר״י, המדגיש את מסירות הנפש על קידוש השם. הוא נפוץ מאוד בכל החוגים, חסידים כליטאים. צוואתו המוסרית, החדורה אהבת ה׳ עזה, יצאה לאור בהורודנא בשנת 1794.

הוא נפטר בהורודנא בי״ח באדר ב׳ ה׳תקנ״ד (1794).