רבי יעקב בן מאיר, המכונה רבנו תם, נולד בערך בשנת 1100. הוא היה בנם של רבי מאיר בן שמואל ויוכבד בת רש״י, ואחיהם של הרשב״ם והריב״ם. כינויו נגזר מהפסוק ״ויעקב איש תם יושב אהלים״ (בראשית כה, כז). תחילה למד אצל אביו, ואחר כך אצל אחיו הגדול הרשב״ם.

הוא חי ברמרו (רומרוג) ובטרואה שבחבל שמפאן, ונחשב בחייו לגדול הדור ביהדות צרפת ואשכנז. הוא עמד בראש בעלי התוספות, ותורתו היא חלק מרכזי בתוספות הנדפסים על דפי התלמוד. בישיבתו ברמרו למדו בעלי תוספות רבים, ובהם אחיינו ר״י הזקן.

באמצע המאה ה־12 כינס בטרואה את האסיפות שקבעו תקנות ליהדות צרפת, ואחת מהן, ״תקנת הנדוניה״, נוהגת עד ימינו. בעקבות עלילת הדם בבלואה בשנת 1171 קבע את כ׳ בסיוון כיום תענית ציבור.

שמו קשור ב״תפילין דרבנו תם״: הוא חלק על סבו רש״י בסדר הפרשיות בתפילין, ורבים מניחים כיום שני זוגות תפילין. חיבוריו: ״ספר הישר״, ובו חידושים ותשובות, ספר ״הכרעות״ בדקדוק שבו תמך במנחם בן סרוק נגד דונש בן לברט, וכשלושים פיוטים.

במסע הצלב השני (1146 או 1147), ביום טוב שני של שבועות, פרצו צלבנים לביתו ברמרו, קרעו ספר תורה בפניו ופצעו אותו חמישה פצעים בראשו, וחייו ניצלו רק בזכות התערבותו של שר. נפטר בד׳ בתמוז ד׳תתקל״א (9 ביוני 1171) ונקבר בבית הקברות העתיק ברמרו, יחד עם אחיו הרשב״ם ואחיינו ר״י הזקן.