רבן גמליאל דיבנה, המכונה גם רבן גמליאל השני, חי בסוף המאה הראשונה ובתחילת המאה השנייה לספירה. בן למשפחת הלל הזקן, בנו של רבן שמעון בן גמליאל נשיא הסנהדרין ונכדו של רבן גמליאל הזקן.

לאחר המרד הגדול וחורבן הבית השני ירש את רבן יוחנן בן זכאי בנשיאות הסנהדרין ביבנה, בסביבות שנת 80. הוא עסק בתורה ובהלכה עם גדולי חכמי דורו, רבי יהושע, רבי אליעזר ורבי עקיבא.

מטרתו העיקרית הייתה איחוד עם ישראל תחת הנהגה אחת, מחשש ש"התורה האחת תיעשה לתורות הרבה". בימי נשיאותו הוחלט לפסוק כבית הלל וללכת אחר רוב החכמים. הוא הטיל על שמעון הפקולי להסדיר את תפילת שמונה עשרה, שאמירתה שלוש פעמים ביום נעשתה חובה לכול, ועל שמואל הקטן לתקן את ברכת המינים. הוא סייר ברחבי הארץ ואף בתפוצות, הדריך את הרבים בהלכות החדשות וענה לשאלותיהם.

רבן גמליאל היה נשיא תקיף ביותר, שהטיל את מרותו אף על רבי יהושע. לאחר התנגשות נוספת ביניהם בשאלת מעמדה של תפילת ערבית הדיחו אותו החכמים ומינו תחתיו את רבי אלעזר בן עזריה; הוא קיבל את הדין, המשיך לבוא לבית המדרש כחבר מן המניין, התפייס עם רבי יהושע והוחזר לנשיאות, ורבי אלעזר בן עזריה דרש שבת אחת מכל ארבע. התלמוד מספר על מסע בים עם רבי יהושע, שהצטייד בצידה נוספת משום שידע כי עתיד להופיע כוכב המתעה את הספנים.

נפטר בסביבות שנת 118. כדי לבטל את ההוצאה הכבדה על תכריכים יקרים ציווה שיקברוהו בבגדי פשתן פשוטים, ומאז נהגו כך. ציון קברו המסורתי נמצא ביבנה, ובו נערכת מדי שנה הילולה בח' בסיוון.