עובדיה הוא הנביא שלו מייחסת המסורת את הספר הנקרא על שמו, הרביעי בתרי עשר, אחרי עמוס ולפני יונה. זהו הקצר שבספרי התנ"ך: פרק אחד ובו עשרים ואחד פסוקים, ובו חזון על נפילת אדום, שעמדה מנגד ביום מפלתו של ישראל. ספר עובדיה נקרא בהפטרת פרשת וישלח. זמן נבואתו שנוי במחלוקת, והמסורת היהודית מקדימה אותו לימי אליהו הנביא.

התלמוד (סנהדרין לט ע"ב) מזהה את הנביא עם עובדיהו "אשר על הבית" של המלך אחאב, שעליו נאמר "וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת ה' מְאֹד". לדברי רבי יצחק, זכה לנבואה משום שבשעה שהכריתה איזבל את נביאי ה' החביא מאה נביאים, חמישים איש במערה, וכלכלם לחם ומים. רבי אבא אומר: גדול מה שנאמר בעובדיהו יותר ממה שנאמר באברהם, שבאברהם לא נאמר "מאד" ובעובדיהו נאמר "מאד".

עוד אומר התלמוד כי עובדיה היה גר אדומי, ולכן נבחר להתנבא על אדום; ולדברי רבי יצחק, יבוא עובדיה, שדר בין שני רשעים, אחאב ואיזבל, ולא למד ממעשיהם, ויתנבא על עשו, שדר בין שני צדיקים, יצחק ורבקה, ולא למד ממעשיהם. במדרש (שמות רבה לא, ג) מסופר כי הוציא את כל הונו על כלכלת הנביאים שהסתיר.

לפי מסורת קדומה, עובדיה קבור בסבסטיה שבשומרון, יחד עם אלישע הנביא; על קבריהם נבנתה קתדרלה צלבנית, שעל שרידיה עומד היום מסגד נבי יחיא.