מתתיהו הכהן, המכונה גם מתתיהו החשמונאי, היה כהן ממשפחת החשמונאים. לפי ספר מקבים א' היה בנו של יוחנן בן שמעון ממשמרת יהויריב, הראשונה מעשרים וארבע משמרות הכהונה. היו לו חמישה בנים: יוחנן הגדי, שמעון התרסי, יהודה המקבי, אלעזר החורני ויונתן הוופסי.

בזקנתו, בשנת 167 לפני הספירה, גזר השלטון הסלאוקי בימי אנטיוכוס הרביעי להעביר את יושבי יהודה על דתם, ובית המקדש חולל. מתתיהו עזב עם בניו את ירושלים ועבר למודיעין. כאשר הגיעו אנשי המלך למודיעין, ביקשו ממנו, כאחד מחשובי העיר, לתת דוגמה ולזבוח ראשון לאליל. מתתיהו סירב והצהיר אמונים לתורה ולמצוות. כאשר ניגש יהודי לזבוח על הבמה, קינא מתתיהו לה' והרג אותו, הרג גם את שליח המלך והרס את הבמה.

מתתיהו ובניו ברחו להרים, והצטרפו אליהם רבים מבני יהודה. הם פתחו בפעולות גרילה נגד היוונים ובחידוש חיי התורה: הריסת במות לעבודה זרה ומילת הילדים שלא נימולו בגלל הגזירות. מתתיהו אף התיר להילחם בשבת נגד מי שתוקף, לאחר שמבקשי צדק נהרגו משום שסירבו להשיב מלחמה בשבת.

שנה לאחר מכן, בשנת 166 לפני הספירה, נפטר מתתיהו. לפני מותו ציווה את בניו לשמור את מצוות התורה, מינה את שמעון לאיש עצה ואת יהודה המכבי לשר הצבא. לפי ספר מקבים א' נקבר בקבר אבותיו במודיעין. במסורת היהודית נתפס מתתיהו כדמות המרכזית של מרד החשמונאים, ובתפילת "על הניסים" נאמר: "בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול".