לוי הוא בנם השלישי של יעקב ולאה. לאה קראה לו כך בתקווה שבעלה יתקרב אליה: ״עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים; עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי״ (בראשית כט, לד). לפי מדרש תדשא וילקוט שמעוני נולד בט״ז בניסן.

יחד עם שמעון אחיו נקם את כבוד דינה אחותם: בשכם לקחו איש חרבו והרגו את כל זכרי העיר. לפני מותו הוכיח אותם יעקב על אפם ואמר: ״אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל״.

שלושת בניו, גרשון, קהת ומררי, ירדו עמו מצרימה, ובתו יוכבד נולדה במצרים; ממשפחה זו יצאו משה ואהרן, וכן הכהנים והלויים. לפי המדרש, שהביא רש״י, מלאכת שעבוד מצרים לא הייתה על שבטו של לוי. בחטא העגל, כשקרא משה ״מִי לַה' אֵלָי״, ״וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי״.

לוי חי מאה שלושים ושבע שנה (שמות ו, טז), יותר מכל אחיו. בסדר עולם נאמר: ״וכל זמן שהיה לוי קיים לא נשתעבדו ישראל למצרים... ומשמת לוי התחילו המצרים לשעבדם״. לפי ספר הישר נקבר יחד עם שמעון בעיר מנדא, ומסורת שומרונית מזהה את קברו בנבי לוין שבצפון השומרון.