דוד המלך, בן ישי מבית לחם שבנחלת שבט יהודה, היה הצעיר מבין שמונה אחים. הוא רעה את צאן אביו והיה יודע נגן, ושמואל הנביא משח אותו למלך תחת שאול.

בהיותו בשירות שאול היכה את גלית, ענק מן הפלשתים, בקלע ובאבן. לאחר מכן נמלט מפני שאול במדבר, ובין השאר בעין גדי ובמדבר זיף.

לאחר מות שאול נמשח למלך על יהודה בחברון, ולימים למלך על כל ישראל. ״וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ דָּוִד עַל יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה, בְּחֶבְרוֹן מָלַךְ שֶׁבַע שָׁנִים וּבִירוּשָׁלַ‍ִם מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ שָׁנִים״. הוא כבש את ירושלים, קבע אותה כעיר מלכותו והעלה אליה את הארון. נתן הנביא הודיעו שלא הוא יבנה את בית המקדש אלא שלמה בנו, ואותו מינה דוד ליורשו.

המסורת היהודית רואה בו את המחבר של רוב ספר תהלים, ועל פי המסורת המשיח יהיה אדם מזרע דוד.

נפטר בגיל שבעים. בתלמוד הירושלמי נאמר: ״דוד מת בעצרת״. בספר מלכים נאמר ״וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד״. מבנה בהר ציון שבירושלים נערץ כקברו, וקיים מנהג לעלות אליו בחג השבועות, יום פטירתו של דוד המלך על פי המסורת היהודית.