גדליה בן אחיקם היה נכדו של שפן הסופר ובנו של אחיקם, שהציל את ירמיהו הנביא. לאחר חורבן ירושלים ובית המקדש הראשון (586 לפני הספירה לפי הכרונולוגיה ההיסטורית) מינה אותו נבוכדנאצר מלך בבל לנציב על היהודים שנותרו בארץ.

גדליה קבע את מושבו במצפה אשר בארץ בנימין. ירמיהו הנביא בחר לשבת עמו בתוך העם הנשארים בארץ, ושרי החיילים אשר בשדה באו אליו.

יוחנן בן קרח הזהיר אותו כי בעליס מלך בני עמון שלח את ישמעאל בן נתניה להכותו, והציע לו בסתר להכות את ישמעאל. גדליה סירב והשיב: "כִּי־שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל־יִשְׁמָעֵאל" (ירמיהו מ, טז). חז"ל ביקרוהו על שלא שעה לאזהרה זו.

בחודש השביעי בא ישמעאל בן נתניה, מזרע המלוכה, עם עשרה אנשים למצפה, והכה את גדליה בחרב, וכן את היהודים ואת הכשדים אנשי המלחמה שהיו עמו. מפחד נקמת בבל נמלטו הנותרים למצרים.

צום גדליה, בג' בתשרי, נקבע לזכר הירצחו. לפי סדר עולם, התוספתא, הגמרא (ראש השנה יח ע"ב) והרמב"ם נהרג בג' בתשרי עצמו – וזו הדעה שלפיה נקבע תאריך הילולא זה. לעומתם, לדעת ראב"ע, הרד"ק והבית יוסף בשם רבנו ירוחם נהרג בראש השנה, והצום נדחה כדי שלא להתענות ביום טוב. מקום קבורתו אינו ידוע.