גד הוא בנו של יעקב אבינו מזלפה, שפחת לאה. לאה היא שקראה לו את שמו באומרה "בָּא גָד", כלומר בא המזל. לגד היו שבעה בנים: צפיון, חגי, שוני, אצבן, ערי, ארודי ואראלי, שמהם יצאו משפחות השבט.

לפי ילקוט שמעוני ורבנו בחיי, המביא את מדרש תדשא, נולד גד בי' במרחשון, ולפי המסורת בשנת ב'קצ"ו לבריאת העולם, בשנים שבהן שהה יעקב בחרן. הוא מת בן מאה עשרים וחמש שנים. רבי חיים פלאג'י כותב בספרו "מועד לכל חי" כי "היום הזה שנולד בו גד בן יעקב אבינו ע"ה, יהיה למזל טוב לכל העושה דבר".

יעקב בירכו: "גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ, וְהוּא יָגֻד עָקֵב". לפי הרמב"ן ורש"י רומזת הברכה לתפקיד השבט בכיבוש הארץ: בני גד, שהתנחלו עם בני ראובן בעבר הירדן מזרחה, יצאו חלוצים לפני אחיהם בכיבוש כנען, ו"כל גדודיו ישובו על עקבם לנחלתם... ולא יפקד מהם איש". משה רבנו בירכו "כְּלָבִיא שָׁכֵן", ורש"י מבאר כי שבט הסמוך לספר צריך להיות גיבור. את המילים "כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן" מפרש רש"י כרמז לשדה קבורתו של משה רבנו בנחלת גד.

לדעת רבי נהוראי במדרש, אליהו הנביא היה משבט גד, מתושבי גלעד. בספר הישר מסופר כי גד נקבר בעבר הירדן, בנחלה שנתן משה לבניו, ומסורת מזהה את קברו במסגד שבמרכז העיר סלט שבירדן.