עזרא הסופר בן שריה היה כהן ממשפחת הכהנים בני צדוק, ומנהיגי העם היהודי בימי שיבת ציון ובתחילת תקופת בית שני, במאה החמישית לפני הספירה. כינויו ״הסופר״ מתאר את בקיאותו בתורה ואת פעולותיו בלימודה ובהעתקתה. לפי המדרש נשאר בבבל כדי ללמוד תורה מפי ברוך בן נריה, תלמידו של ירמיהו הנביא.

בשנה השביעית למלכות ארתחשסתא מלך פרס עלה מבבל לירושלים בראש חבורת עולים, ובידו כתב זכויות מטעם המלך ומענק של כסף וזהב לבית המקדש. כשנודע לו על התפשטות נישואי התערובת עם העמים השכנים, כינס את העם לאספה, והעם התחייב להיפרד מן הנשים הנוכריות.

עזרא העמיד את לימוד התורה וקיומה במרכז חיי העם. בראש השנה עמד על מגדל עץ וקרא בתורה לאוזני כל העם, ולצידו לויים שהסבירו את הקריאה. חז״ל מונים עשר תקנות שתיקן, ובהן קריאת התורה בימי שני וחמישי ובמנחה של שבת. מיוחסת לו גם החלפת הכתב העברי הקדום בכתב האשורי המרובע, ולפי המסורת עמד בראש אנשי כנסת הגדולה. התנא רבי יוסי אמר עליו: ״ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו אלמלא קדמו משה״.

לפי התלמוד הבבלי חיבר את ספר עזרא ואת רוב ספר דברי הימים. לפי הלכות גדולות, הכלבו וסליחות בנוסח אשכנז נפטר בט׳ בטבת, ולפי מקורות אחרים בי׳ בטבת. לפי יוסף בן מתתיהו נקבר בירושלים, אך מסורת עממית מייחסת לו קבר סמוך לבצרה שבעיראק, ששימש מוקד עלייה לרגל ליהודי עיראק.