דן הוא בנו של יעקב מבלהה, שפחת רחל. רחל קראה לו את שמו באומרה: ״דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן; עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן״ (בראשית ל, ו). לפי ילקוט שמעוני נולד בט׳ באלול. התורה מונה לו בן אחד, חושים.

בברכתו אמר לו יעקב: ״דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל״. רש״י מפרש שינקום נקמת עמו מפלשתים, ועל שמשון ניבא נבואה זו; שמשון היה משבט דן, ואביו מנוח היה מצרעה.

במדבר נסע דגל מחנה דן באחרונה, ״מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת״. רש״י מביא מן התלמוד הירושלמי שלפי שהיה שבטו מרובה באוכלוסים היה נוסע באחרונה, וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו. בארץ ישראל קיבל השבט נחלה שכללה את צרעה ואשתאול, ולאחר מכן עלה חלק ממנו צפונה, כבש את לשם, היא ליש, וקרא לה דן כשם אביהם.

לפי ילקוט שמעוני מת דן בן מאה עשרים וחמש שנה. לפי המסורת קברו בצרעה שבנחלת שבטו, ובספר הישר מסופר שנקבר באשתאול. מקום המיוחס לקברו נמצא ביער צרעה, ומסורת מאוחרת יותר מזהה את קברו סמוך להר תבור.