חוני המעגל היה חכם ארץ ישראלי שנחשב לבעל מופת, בן דורו של שמעון בן שטח, בתקופת הזוגות, במאה הראשונה לפני הספירה.

המשנה מספרת שפעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים. ביקשו מחוני להתפלל; התפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה ועמד בתוכה, ונשבע בשמו הגדול של הקב"ה שאינו זז משם עד שירחם על בניו. התחילו גשמים מנטפין, ואמר: "לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות". ירדו בזעף, ואמר: "לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה", וירדו כתיקנן. שלח לו שמעון בן שטח: "צריך אתה לנדות. אבל מה אעשה לך, ואתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא לאביו ועושה לו רצונו", והחיל עליו את הפסוק "ישמח אביך ואמך".

התלמוד הבבלי מספר שראה אדם נוטע חרוב, שיישא פרי רק בעוד שבעים שנה, והאיש אמר: "כשם שנטעו אבותי לי, אטע אני לבני". ישב חוני, התנמנם והתעורר כעבור שבעים שנה, ומצא את נכדו של אותו אדם לוקט מפירות החרוב. בבית המדרש לא האמינו לו שהוא חוני, ומרוב צער התפלל שימות, ומת. בעקבות כך טבע רבא את האמרה "או חברותא או מיתותא". יוסף בן מתתיהו מספר על סוף אחר: לאחר שסירב להתפלל נגד אריסטובולוס בעת המצור על ירושלים, הרגוהו בסקילה. גם נכדיו, אבא חלקיה וחנן הנחבא, היו צדיקים שתפילתם נשמעה בעת עצירת גשמים.

מסורות אחדות נקשרו במקום קבורתו: ירושלים, עלמה, ובעיקר הסמוך לפרעם, היא חצור הגלילית של ימינו, שם נקבר לפי המסורת עם אשתו ובניו, בסמוך למערת נכדיו. במקום נערכת הילולה מדי שנה.