הרב אברהם ישעיהו קרליץ, המכונה ״החזון איש״ על שם סדרת ספריו (שבשמם מרומז שמו – אי״ש, ראשי תיבות אברהם ישעיהו), נולד בי״א בחשוון ה׳תרל״ט (7 בנובמבר 1878) בעיירה קוסובה שבפלך גרודנו (כיום בבלארוס). אביו, הרב שמריהו יוסף קרליץ, כיהן כרב העיירה, ואמו ראשה לאה הייתה בתו של רב העיירה הקודם, הרב שאול קצנלנבוגן.

למעט תקופה קצרה שבה למד בקיבוץ של רבי חיים עוזר גרודזנסקי בווילנה, לא למד בחדר או בישיבה, וכנראה אף לא נסמך לרבנות באופן רשמי. את בסיס השכלתו קיבל מאביו וממלמד פרטי, ר׳ משה טוביה, ורוב חייו למד בעצמו. נשא לאשה את בתיה בת מרדכי ביי מקווידרנה שבליטא, שנשאה בעול הפרנסה כדי שיוכל ללמוד; לבני הזוג לא היו ילדים, אך הם היו מעורבים בגידול אחייניהם ממשפחות גריינמן וקנייבסקי.

בשנת תרע״א (1911) יצא לאור בווילנה הספר הראשון בסדרת ״חזון איש״, בעילום שם ובלא הסכמות, ובשערו רק שם המו״ל – אחיו. בשנת 1920 השתקע בווילנה והתקרב לרבי חיים עוזר גרודזנסקי. בט״ז בתמוז תרצ״ג (10 ביולי 1933) עלה לארץ ישראל והתיישב בבני ברק, שהפכה במידה רבה בזכותו לאחד ממעוזי היהדות החרדית. בשנת 1936 ייסד בה כולל אברכים, מן הראשונים ביישוב.

אף שלא שימש במשרה רבנית רשמית, היה מגדולי פוסקי ההלכה בדורו. סייע בהקמת ישיבות חדשות לאחר חורבן יהדות אירופה, ופעל לעידוד חקלאים לשמור שמיטה בלא היתר המכירה. ב-1952 נפגש עם ראש הממשלה דוד בן-גוריון והשיב לו במשל: ״אם שני גמלים נפגשים בדרך במשעול, וגמל אחד טעון משא, והשני איננו טעון משא, זה שאין עליו משא חייב לפנות את הדרך לגמל הטעון משא״.

חיבוריו: סדרת ספרי ״חזון איש״ על התלמוד וההלכה, ״אמונה וביטחון״ ו״אגרות חזון איש״.

נפטר בליל שבת, ט״ו בחשוון תשי״ד (24 באוקטובר 1953), בבני ברק. עשרות אלפים השתתפו במסע הלוויה, והוא נקבר בבית הקברות שומרי שבת בבני ברק.