בנימין הוא בנו הצעיר ביותר של יעקב ובנה השני של רחל, אחרי יוסף. הוא נולד בדרך שבין בית אל לאפרת, סמוך לבית לחם. אמו רחל מתה בלידתו, ובנשימתה האחרונה קראה לו בן-אוני, ויעקב קרא לו בנימין. לפי ספר היובלים (מהדורת כהנא) ומדרש תדשא, נולד בי"א בחשוון.

בנימין היה אחיו של יוסף גם מצד אמו. כאשר ירדו בני יעקב למצרים לשבור אוכל, נשאר הוא עם אביו בכנען. יוסף, שאחיו לא זיהו אותו, דרש שיביאוהו, ואחר כך ציווה להטמין את גביע הכסף שלו באמתחתו של בנימין; תחינתו של יהודה, שהציע להיות עבד תחתיו, הביאה את יוסף להתוודע אל אחיו.

לבנימין היו עשרה בנים, הנזכרים בין היורדים מצרימה: בלע, בכר, אשבל, גרא, נעמן, אחי, ראש, מופים, חופים וארד. לפי רש"י קרא את כולם על שם אחיו יוסף והצרות אשר מצאוהו. על פי התלמוד הוא אחד מארבעה שלא חטאו כל ימיהם ומתו בעטיו של נחש.

בברכת יעקב לבניו נאמר: "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל". משבטו יצאו שאול, מלך ישראל הראשון, וכן מרדכי ואסתר.

ישנן כמה מסורות על מקום קבורתו. בספר הישר מובא שנקבר בירושלים בנחלת שבטו; מסורת אחרת מזהה את קברו במבנה נבי ימין שבנווה ימין, סמוך לכפר סבא; ומסורות נוספות ממקמות אותו בנבי עוכשא שבירושלים או בגליל התחתון.