רבי חלפתא, הנקרא גם אבא חלפתא, היה תנא מהדור השלישי לתנאים שחי בין המאה הראשונה למאה השנייה לספירה. התגורר בציפורי והנהיג בה את העדה. היה אביו של התנא רבי יוסי וסבו של רבי ישמעאל ברבי יוסי. לפי השערה אחת אביו היה אבא חגרא. בתלמוד הירושלמי מובא שמשפחתו התייחסה ליונדב בן רכב, ועוד עולה מן המקורות שנמנה עם הכהנים.

כנראה גר בירושלים בסוף ימי הבית השני, שכן בתלמוד (שבת קטו ע״א) מובא שסיפר שראה את רבן גמליאל הזקן בהר הבית. עוד מסופר (סוטה לד ע״א) שהלך עם רבי אלעזר בן מתיא ורבי חנניה בן חכינאי לראות את האבנים שהעמיד יהושע בן נון בירדן. בין חבריו היו רבי יוחנן בן נורי, רבי עקיבא, רבי חנינא בן תרדיון ורבי אלעזר בן עזריה.

במשנה (תענית ב, ה) מסופר: ״מעשה בימי רבי חלפתא ורבי חנניה בן תרדיון, שעבר אחד לפני התבה וגמר את הברכה כולה, ולא ענו אחריו אמן״, והכהנים תקעו בשופרות. וכשבא הדבר לפני החכמים אמרו שלא נהגו כן אלא בשער מזרח ובהר הבית.

במקורות מופיעים שני חכמים בשם אבא חלפתא: אביו של רבי יוסי, ורבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניה, שמשנתו על השכינה השרויה בין העוסקים בתורה מובאת בפרקי אבות (ג, ו). יש הסבורים שמדובר באותו חכם, ויש המבחינים ביניהם וסבורים שהשני היה תלמידו של רבי מאיר.

כבר במאה השתים־עשרה תיאר הנוסע יעקב בן נתנאל הכהן את קברו של רבי חלפתא עם קבר רבי יוסי בנו, במקום שבו נמצא היום היישוב כפר חנניה שבגליל. ההילולא שלו נערכת שם יחד עם הילולת בנו.